(Quito) קיטו והסביבה
יום 2 - הדרך לקילוטואה (Quilotoa)
אפשר לצאת לקילוטואה לבד עם אוטובוסים. אני אישית ממליץ לצאת עם מדריך ולהיצטרף לקבוצה קטנה (אנחנו היינו שלושה בלבד). זה עולה בערך 50-60 דולר ושווה את הכאב ראש שזה חוסך וההתחלה של הסיור. כל מה שצריך זה ללכת לסוכנות הקרובה להוסטל שלכם וסביר להניח שהם יוציאו קבוצה ביום יומיים הקרובים.
יצאנו על הבוקר עם ג'יפ שלושה חברים מההוסטל, שני מדריכים וג'יפ. הדרך לקילוטואה מעניינת וכיפית. המדריכים עצרו לנו בישובים שונים על הדרך שיש להם שווקים שונים. בשוק אחד היה הרבה אוכל מוזר עממי. את חלקם המדריך הזהיר אותנו לא לאכול, ואת האחרים טעמנו ונהנו מאד. כל מיני מאפים מבננות ודברים מוזרים אחרים. שוק אחר היה שוק לבעלי חיים ובעיקר היה מעניין לראות את האנשים באזור, ואת החזירים, לאמות, סוסים, כבשים עוד ועוד. חלקם שבויים בצורה לא כל כך אנושית אבל זאת התרבות שלהם. ושוק אחרון מכר הכל מהכל, ממנעולים ועד לדגים. בקיצור חוויה אנתרופולוגית אמתית.
שוק החיות
לאחר מכן נוסעים קצת פחות משעה לעבר הקילוטואה. הדרך ירוקה ויפה, אבל הג'יפ ממש מרדים.
הנוף בדרך לקילוטואה. יפהפה בפני עצמו.
קילוטואה
חבר'ה לא לפספס את זה. מבחינתי זה היה אחד מהמראות היפים בטיול. הקילוטואה היא הר געש לא פעיל בגובה 3,914 מטר עם לוע ע-צ-ו-ם בגודלו 3 קילומטר ואגם תכלכל ממלא אותו. המדריכים נתנו לנו לעשות את המסלול עצמו לבד. מדובר במסלול פשוט אבל קשה. 2 דקות הליכה וכבר אפשר לצפות בקילוטואה מלמעלה, והמראה מרהיב, עד היום חרוט בעיניי.
המבט הראשון על הקילוטואה
בהמשך פשוט יורדים במשך 40 דקות את כל הדרך למטה עד שמגיעים לשפת האגם. המים קפואים כצפוי לגובה, נחמד לראות את הכל מלמטה ובתלום אפשר גם לשוט עם סירת עץ קצת פנימה. הדרך למעלה היא אתגרית יותר. חוזרים את אותה דרך בדיוק שזה כולה עליה של 400 מטר גובה. אבל זאת עלייה תלולה, מפותלת ,הקרקע לא נוחה והגובה של ההר מקשה על הנשימה. מבחינת זמנים גם מצפים מכם להגיע יחסית מהר תוך שעה וזה קשה. אם מאריכים קצת את קצב העלייה זה יהיה נורמלי יותר. אופציה פופולארית זולה נוספת היא להגיד מראש שאתם רוצים חמור שייקח אתכם למעלה, ואז אישה זקנה תחכה לכם למטה תיקח אתכם בחמור ואתם תרגישו רע עם עצמכם שהיא מצליחה להעלות את ההר ואתם לא.
בדרך חזרה, רוב הסיכויים שתישנו. ואולי עדיף כי יש לכם עוד זמן לחגוג בלילה.